Back from the Dead

היי חברים,

אני כל כך מצטערת על שהייתי בלוגרית גרועה ולא עדכנתי יותר מחודש. להגנתי יאמר שאת החודש האחרון העברתי בלימודים אינטנסיביים במיוחד, ואני בעיצומה של תקופת המבחנים הראשונה שלי... מה שלא כל כך מותיר לי זמן לאופנה ואיורים.

Hey guys,

I'm so sorry for being a terrible blogger not posting anything for over a month. For my defence, I can say I spent the last month in some very intense studying. My first ever exam period is in full throttle and I don't have much time left for fashion or illustrations.

חוץ מזה, בחודש שעבר היה לי יום הולדת! לכבוד המאורע המשמח, התחדשתי במתוקות האלה שחשקתי בהן כבר הרבה מאוד זמן.

On another note, my birthday was last month! To celebrate that extremely special event, I've treated myself with this babies, over which I've been lusting for a very long time.

מלבד העובדה שהן פשוט מדהימות, אלו נעלי העקב הכי נוחות שאי פעם היו לי. שרדו יפה מאוד ריצות בקמפוס, ברחובות התלולים של העיר ואפילו ביער... כמו חברות אמיתיות.

Apart from being so gorgeous, these are by far the most comfortable heels I've ever owned. They had put up very well with running through campus, the steepest streets and even the woods... Just like real friends should.

Happy New Year!

I had a lovely time last night, I hope you all had fun as well!

I wore an Armani Exchange dress, Mango boots, Forever21 hat and some home made jewellery.

I don't really like new year's resolution lists; however I do resolve to do well at school, keep my good health and be great to my loved ones. Wish you all a lovely new year!

L'hiver féminin

אחד הדברים המעטים שאני כן אוהבת בחורף, הוא הלגיטימציה ללבוש שחור מכף רגל ועד ראש. בקיץ הישראלי הלוהט זה פשוט מסוכן, לא?

ובאותו הקשר, ללבוש את השכמיה השחורה הגדולה שלי, שהיא הדבר אולי האהוב עליי ביותר בחורף. אין לי שום ספק שזו הייתה הרכישה המוצלחת ביותר שעשיתי אי פעם.

את השכמיה השחורה הגדולה שלי איתרתי בינואר לפני שנתיים. היה זה לא הרבה לאחר יום ההולדת ה-20 שלי, ועוד יותר לא הרבה אחרי שראיתי לראשונה את הסרט "ארוחת בוקר בטיפאניס" (את הספר קראתי כמעט שנה לאחר מכן!). הקוקטיות השחורה לבית ז'יבנשי הילכה עליי קסם, כצפוי, ובאותו רגע היכתה בי התודעה שאני צריכה - לא רוצה, צריכה - שכמיה.

את הימים הקרובים העברתי בחיפושי איביי, שמלבד כמה יציאות שנראו זולות במיוחד ובכלל לא מה שחיפשתי, העלו סרק. ויום אחד, אחרי משמרת בוקר מקוצרת ולפני משמרת לילה ארוכה בחמ"ל שלי, החלטתי להעביר את השעות הפנויות בקניון הסמוך לבסיס. אמנם היו לי בארנק כל מיני שטרות מיום ההולדת, אך לא באמת תכננתי לרכוש שום דבר.

ואז, בפינה נחבאת בזארה, ראיתי אותה. מלכותית, אצילית, בכל תפארתה השחורה והגדולה. זה היה סימן, לא יכולתי שלא לקנות אותה. היא גם הייתה בהנחה (בדיוק התחילו המבצעים), ומעבר לזה - האחרונה במידה שלי, פרמטרים שקשה להזניח. אז קניתי, וחזרתי לבסיס עם ניצוץ בעיניים.

מאז ועד היום, אפילו ששכמיות אמורות להיות טרנד רציני החורף, לא נתקלתי בשכמיה יפה יותר, אפילו לא במגזינים ובחנויות מעצבים. לא כל שכן במישהי אחרת שלובשת שכמיות בסביבה שלי ובכלל, מחוץ למגזינים ולבלוגים היוקרתיים. וכשאני לובשת אותה, אני מרגישה נשיות חורפית במיטבה. לא מהסוג הצפוי, הבוהמייני והחמים - אלא נשיות אחרת, מסרט צרפתי של הגל החדש משנות השישים, מהסוג השחור מכף רגל ועד ראש - מהסוג שאני מעריצה.

One of the few things I do like about winter, is the freedom to wear black head-to-toe (impossible and quite dangerous in the Israeli summer). And on the same note, wearing my Big Black Cape, which is quite possibly my very favourite thing about winter. No doubt it was the most clever purchase I've ever done.

I spotted my Big Black Cape two Januarys ago, not long after my twentieth birthday, and just after watching Breakfast at Tiffany's for the first time (by the way, I've read the book almost a year later!). The black Givenchy coquetterie enchanted me, and then it struck me that I needed - not wanted, needed - a cape.

The following days were dedicated to Ebay searches, that apart from some cheap looking rubbish, were futile. One day, I had a few hours to kill before a night shift in my War Room (being a soldier at the time). I decided to spend them at the mall next to the base, shopping not intended (though I did have some birthday money on).

And then, in a hidden corner at Zara, I saw her. Majestic, noble, with all of her big black glory. It was a sign, I couldn't not buy her. Her price was reduced (sales had recently begun), and more importantly - she was the last one in my size, you can't ignore that. I bought her and returned sparkly-eyed to the base.

Until this day, even though capes are the season's hottest trend, I've yet to see a more beautiful cape rather than my own, not even on magazines and in designer shops. I've also never seen another cape-wearing girl (other than on mags or high end blogs). And whenever I wear my cape, I feel winter femininity at its best. Not the usual, bohemian, warm kind; a different femininity, from a sixties Nouvelle Vague film, the black head-to-toe kind, the kind I adore.

Not the New Black

חום הוא הצבע של כל מיני דברים שאני אוהבת, כמו עץ, שוקולד, קפה וגברברים שחרחרים נהדרים (הזן המועדף עליי). אבל באופנה אני פשוט לא מסוגלת להתחבר אליו. חום תמיד נראה לי כמו הצבע הכי משעמם והכי פחות סקסי שאפשר ללבוש; המחשבה על שמלות בצבע חום, למשל, גורמת לי לחלחלה קלה. גם ככה תמיד הייתי מאוהדי השחור.

אבל החורף פשוט אי אפשר לברוח ממנו. כשהוא מכסה את כל מסלולי התצוגות של המעצבים האהובים עליי ואת כל המדפים בחנויות שלי, אפילו אני - מתנגדת החום המושבעת - התחלתי לחשוב שאולי יש כאן משהו.

ואכן, יש למעשה גוונים של חום שאני אוהבת. אם אלו הקרירים האפרפרים, ממשפחת החפור והחאקי, או הזהובים העשירים, כמו קוניאק וקאמל (שאם עשיתם שיעורים, אתם אמורים כבר לדעת שהוא ה-צבע הנכון לעונה). ואפילו, אל תספרו לאף אחד, גיליתי שאפשר לשלב את חלקם עם שחור!

ולפעמים, מצב הרוח פשוט מזמין את זה.

Brown. The colour of many things I love, like wood, chocolate, coffee, and deliciously dark lads (my favourite type). But when it comes to fashion, I just can not relate to it. Brown always seems to me as the most boring, least sexy colour to wear; the mere thought of brown dresses, for instance, makes me a tiny bit sick. I've always been a black lover anyway.

But this winter, you just can't escape the big brown. Covering the catwalks of my favourite designers and the racks of my shops, even I - the ultimate brown antagonist - started to realise that there might be something to it.

And indeed, there are actually brown shades that I like. The cool, desaturated taupes and khakis, or the rich, golden shades - like cognac and camel (and if you've done your homework, you should know that camel is the right shade of the season). And even more, don't tell anyone - some of these browns do go together with black!

And sometimes, the mood just calls for it.

Got the Chills

ימים טרופים עברו עלינו ללא ספק. בשורת היום, אחרי כל הסיוט הזה, היא שלפחות הגיע החורף.

בכל עונה יש כמה פריטים שאני רוצה, אבל מעל לכולם, יש את הפריטים שאני רוצה ולא מצליחה למצוא - ואליהם אני מפתחת אובססיה.

עבור החורף, המלתחה שלי כבר מוכנה ומלאה ומגוונת, אך עדיין מנוחתי טרודה כי חסרים לי כמה דברים קריטיים ביותר:

The last few days have been quite hectic, but the good news is that winter has finally arrived.

Each season, there are numerous items I wish for, but on top of all there are the items which I absolutely can't find anywhere - and that's when I become obsessed.

My wardrobe is well prepared for this winter, and yet I can't rest because I feel like I'm lacking something crucial:

וזה לא שאין כאלה בחנויות. פשוט אין כמו שאני רוצה. חולצות ג'ינס יש הרי בשפע, אבל אף אחת לא עונה על הצרכים שלי (זוכרים את החולצות הקלאסיות של ליוויס? כזו אני רוצה, בלי שפשופים וקשקושים). חצאיות עור יש, אבל לא בגזרה הזו. סנדלים בצבע ניוד (בחורף שלנו עוד הגיוני ללבוש סנדלים) ראיתי, אבל על עקבים משעממים - לא העקב הגדול, הצ'אנקי, מעורר היראה שאני חולמת עליו.

אבל לפחות יש חורף, לא?

And it's not that you can't actually find these, it's just not what I want precisely. The stores offer an abundance of denim shirts, but none of them suit my taste (remember those classic Levi's shirts? That's what I want). There are leather skirts, in any shape but this one. I've seen lots of nude sandals (which make sense in the Israeli winter) but all had boring heels, nothing like the big chunky awe-provoking heel I dream of.

But at least it's winter, isn't it?

Running some errands today.

Welcome!

אז... נתחיל?

היי. לי קוראים דנה. אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי, כמעט. אני גם חובבת אופנה לא קטנה בכלל. אני גם סטודנטית לרפואה, מה שמקשה עליי את העיסוק השוטף בציור. אני גם צלמת גרועה, מה שמוריד מהפרק בלוג אופנה כהלכתו. אבל בכל זאת נורא רציתי בלוג אופנה. אפילו פתחתי אחד, בזמנו, אבל עם הזמן הוא הפך להרבה יותר מדי חופר ופחות מדי... אופנתי.

הפתרון האולטימטיבי שעליתי עליו (גאונות צרופה של ממש) הוא לפתוח בלוג איורי אופנה. כך גם אמצא דרך להתמיד בציור באופן יומיומי - אך לא בצורה שתכביד עליי, גם לשתף את העולם בתחום העניין האהוב עליי ביותר וגם לגזור לעצמי פיסה נוספת מהמרחב הקיברנטי (כבת מזל גדי אני מעט חמדנית לפעמים). זהו הנסיון הראשון שלי אי פעם בציורי אופנה, אז היו עדינים. גם בסריקה אני לא מצטיינת, אבל נו. עכשיו, אחרי ששלב ההקדמה וההתנצלויות מוצה, ניגש לעניין.

תהנו!

So, shall we begin?

Hi. I'm Dana. I draw ever since I can remember, almost. I am also a serious fashion enthusiast. And a med student as well, which is a bit of a hurdle for my drawing career. I'm a lousy photographer too, and that means no fashion blog for me. And yet, I really wanted a fashion blog. I've even opened one back at the day. However, as time went by that blog became far too textual and way less visual than what can be ethically considered a fashion blog.

The ultimate solution (behold the sheer brilliance): a fashion illustration blog is the answer. This way I can still practise drawing without wasting any precious study time, share my most favourite interest with the rest of the world, and grab one more slice of the cyberspace pie (as a Capricorn I am a little bit on the greedy side). This is my very first attempt at fashion illustration, so please go easy on my. I'm not too good at scanning either, you know. Now, after the (rather apologetic) introduction is finished - let's get to the point.

Have fun!

***

בהקדמות אופנתיות מסוג זה, נהוג בדרך כלל להגדיר את הסגנון האישי שלך. משימה זו קשה עבורי במיוחד; לאורך כל ההתעניינות שלי באופנה, פשוט לא הצלחתי לעשות זאת. הטעם שלי עשוי להשתנות מדי יום, והוא בעיקר מאוד מאוד מעורב.

למשל, אני אוהבת לערבב פריטים ממקורות שונים, תקופות שונות וגם מסקאלות מחירים שונות. והנה תלבושת שלי מסוף השבוע הקודם, לצורך הדגמה:

On introductions of this sort, one is usually advised to define a personal style. I find this task exceptionally difficult. For as long as I was into fashion, I could never do that. My taste changes on a daily basis, and is mostly very mixed.

For instance, I like to mix items of different origins, times and price ranges. This was one of my outfits from last weekend, for example:

אני מאוד אוהבת את המלתחה של אמא שלי, קל לראות. בכל פעם שאני מבקרת את הוריי אני מפנה לה קצת מקום בארון... עוד דבר שהבחנתי בו על המלתחה שלי, הוא שהיא מאוד מגוונת מבחינת ארץ המוצא של הפריטים. אני אוהבת את זה, מזכרות נעימות ביותר מכל אחד מהטיולים שלי :)

ולראייה, הנה אחד האאוטפיטים (יש אלטרנטיבה עברית טובה? שונאת לכתוב ככה) שלבשתי ללימודים בשבוע החולף:

As you can see, I love my mum's wardrobe quite much. Whenever I visit my parents, I help my mum with her storage space problem... Another fact I noticed about my wardrobe, is that its' item's origins are quite varied. I like that, nice souvenirs from each of my trips :)

For example, here's one of my school outfits from this week:

אז מה אני מקווה שיהיה כאן? אני אעלה איורים של אאוטפיטים ראויים לציון, של התחדשויות, פריטים שאני חושקת בהם, בגדים מעוררי השארה שנתקלתי בהם... וכל דבר כיפי, אופנתי וצבעוני שאוכל לחשוב עליו.

שלכם בהתרגשות של מתחילים,

דנה

So, what do I wish for this blog? Illustrations of remarkable outfits, new purchases, wishlist cravings, inspiring garments... And any other fun, colourful, fashion thing I can think of.

Excitedly yours,

Dana

***

קשה לי להעלות את הפוסט מבלי להתייחס לענייני היום. בתור תושבת חיפה זה קשה שבעתיים. בכל זאת אני מעלה, כי אני מוצאת באופנה ובהתעסקות בה אסקפיזם, ומקווה שכל הסיוט הזה יסתיים במהרה. תנחומיי הרבים אל משפחות ההרוגים והנפגעים, מי יתן ונקום מההריסות כעוף החול.